כאב, דיכאון וחרדה – הקשר המורכב ביניהם והדרכים בהן ניתן לטפל בו

כולנו, כבני אנוש, חווים כאב זה או אחר בשלב מסוים של חיינו, אולם עבור המתמודדים עם דיכאון או עם חרדה, אותו כאב בדיוק עלול להיות חזק במיוחד ומאתגר בהרבה יותר לטיפול בדיכאון. אנשים הסובלים מדיכאון, למשל, נוטים לחוות את הכאבים בצורה חמורה ומתמשכת בהרבה יותר מאנשים אחרים, אלה שאינם מתמודדים עם דיכאון.

הקשרים והקורלציות בין החרדה, הדיכאון והכאב ניכרים במיוחד בתסמונות הכאב הכרוניות (ולעיתים משביתות) כדוגמת הפיברומיאלגיה, תסמונת מעי רגיז, כאבים בגב התחתון, כאבי ראש וכאבים עצביים. תרומתן של ההפרעות הפסיכיאטריות ניכרת לא רק בהגברת עוצמות הכאב, אלא אף בהעלאת הסיכונים לגרימת השבתה ונכות כתוצאה ממנו.

בעבר, סברו החוקרים כי הקשר בין הכאב, החרדה והדיכאון מקורו, בעיקר, בגורמים הפסיכולוגיים ולא בגורמים הביולוגיים – כאב כרוני מדכא את נפש האדם, בדיוק בצורה שבה דיכאון תהומי עלול להיות מורגש גם בצורת כאב פיזי.

אולם, עם התפתחות המחקר והטכנולוגיות, החוקרים למדו יותר על הדרכים בהן עובד המוח ועל האופן שבו מערכת העצבים שבגוף מקיימת את האינטראקציה עם חלקי הגוף השונים. כתוצאה מכך, התגלה כי הכאב, החרדה והדיכאון חולקים ביניהם מספר מנגנונים ביולוגיים.

טיפול בדיכאון ובחרדה לצד טיפול בכאב כרוני

טיפול בכאב כרוני נחשב למאתגר יותר, כאשר הכאב מלווה גם בחרדה ו / או בדיכאון. גם כאשר שני סוגי הבעיות מאובחנים נכון, הם עלולים להיות קשים לטיפול, לעיתים קרובות, ההתמקדות בכאב ובטיפול בו עלולה להסיח את דעתם (ומודעותם) של הרופא ושל המטופל מעובדת קיומה של ההפרעה הפסיכיאטרית. הדבר בעייתי, בעיקר, במקרים בהם הבעיה הפסיכיאטרית לא אובחנה וזוהתה טרם הופעת הכאב.

אפשרויות הטיפול במקרים בהם הכאב והחרדה / הדיכאון מצטלבים

במטופלים המתמודדים עם דיכאון או חרדה, ניתן להשתמש בפסיכותרפיות שונות לטיפול בכאב, בין אם הן ניתנות כטיפול בדיכאון / טיפול בחרדה בפני עצמן או כשהן משולבות בטיפול התרופתי.

טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT) – כאב, באופן טבעי, מעורר אצל הסובל ממנו חוסר נוחות וגם פוגע במצב רוחו. טיפול קוגניטיבי התנהגותי אינו מיועד רק לטיפול בחרדה ודיכאון, הוא גם פסיכותרפיה שנחשבת כמתאימה ביותר לטיפול בכאב. ה-CBT מבוסס על ההנחה כי מחשבות, רגשות ותחושות קשורים זה לזה ומשפיעים זה על זה. במקרים של כאב כרוני, מטפלים משתמשים ב-CBT בכדי לעזור למטופלים ללמוד מיומנויות התמודדות על מנת שיוכלו לנהל את הכאב שלהם ולהתמודד עימו, במקום להיות "קורבן" פסיבי שלו.

אימוני הרפיה – טכניקות הרפיה שונות מסוגלות לסייע לאנשים להירגע ולהפחית את תגובתם למתח וללחץ. מתח, כידוע, נוטה להחמיר את הכאב, וכך גם תסמינים של חרדה ודיכאון. הטכניקות הבולטות בתחום זה כוללות הרפיית שרירים מתקדמת, יוגה ואימוני מיינדפולנס.

היפנוזה – במהלך טיפול זה, קלינאי עוזר למטופל להגיע למצב דמוי טראנס ולאחר מכן מספק הצעות חיוביות – למשל, שהכאב ישתפר. חלק מהמטופלים יכולים גם ללמוד היפנוזה עצמית. מחקר אחד הראה שאימון היפנוזה הפחית הן את המצוקה במערכת העיכול והן את רמות הדיכאון והחרדה ב-71% מהנחקרים.

כושר גופני – יש שפע של מחקרים המורים על כך שפעילות גופנית סדירה מעודדת את מצב הרוח ומקלה על תחושות חרדה. הבעיה (בהקשר הספציפי שלנו, כמובן) היא, שישנן הרבה פחות עדויות העוסקות בהשפעתה על כאב, אבל הנה אחת מהן: ה-Cochrane Collaboration סקר 34 מחקרים שהשוו מעורבות ברמות פעילות גופנית שונות במסגרת טיפול בפיברומיאלגיה. הסוקרים הגיעו למסקנה שפעילות גופנית אירובית, המבוצעת בעצימות המומלצת לשמירה על כושר הלב והנשימה, שיפרה את הרווחה הכללית, כמו גם את רמת התפקוד הגופני אצל חולים עם פיברומיאלגיה, והיא עשויה אף להקל על הכאב. עדויות מוגבלות יותר בהיקפן מצביעות על כך שתרגילים שנועדו לבנות את כוח השרירים (כמו הרמת משקולות, לדוגמה) עשויים, אף הם, לשפר את הכאב, התפקוד הכללי ומצב הרוח.

תרופות – מטופלים הסובלים מחרדה או דיכאון מגלים, לפעמים, ששילוב בין פסיכותרפיה לבין תרופות מציע להם את ההקלה היעילה ביותר. מחקר אקראי מבוקר, מחקר של SCAMP (Stepped Care for Affective Disorders and Musculoskeletal Pain) תומך ברעיון כי הגישה המשלבת בין תרופות לטיפולים בדיכאון עשויה לעבוד גם עבור אנשים הסובלים מכאב, בנוסף ובמקביל להפרעה פסיכיאטרית.

טיפול תרופתי

תרופות פסיכיאטריות בעלות השפעה / התוויה כפולה – חלק מהתרופות הפסיכיאטריות פועלות גם כמשככות כאב, ובכך – הן מטפלות בשתי ה"בעיות" בבת אחת. 

במקרים מסוימים, מטופלים המתמודדים עם כאב במקביל לדיכאון ולחרדה עשויים להעדיף לקחת תרופה אחת להפרעה הפסיכיאטרית ותרופה אחרת לכאב. במקרה זה, חשוב להימנע מאינטראקציות תרופתיות שעלולות להגביר את תופעות הלוואי או להפחית את היעילות של כל אחת מהתרופות. 

תרופות נוגדות דיכאון – מגוון תרופות נוגדות דיכאון נרשמות, הן לחרדה והן לדיכאון. חלק מאלו גם עוזרות להקל על כאבים שמקורם עצבי. המחקרים תומכים בשימוש במעכבי ספיגה חוזרת של סרוטונין ונוראפינפרין (SNRIs) או בתרופות נוגדות דיכאון טריציקליות (TCA) כתרופות דו-שימושיות שיכולות לטפל גם בהפרעות פסיכיאטריות וגם בכאב. הממצאים הססניים יותר לגבי יכולתם של מעכבי ספיגה חוזרת של סרוטונין סלקטיביים (SSRI) להקל על כאבים.

תרופות מייצבות מצב רוח – לעיתים, משתמשים בתרופות נוגדות פרכוסים לייצוב מצב הרוח. תרופות פועלות באמצעות הגבלת פעילות חשמלית חריגה ותגובות-יתר במוח, סיבות המוכרות כתורמות להופעתם של התקפים. מכיוון שכאב (ובמיוחד הכאב הכרוני) כרוך ביתר-רגישות עצבית, חלק מהתרופות הללו עשויות לספק הקלה.

מילה לסיכום

עובדה שחשוב לזכור היא כי לחברות תרופות יש אינטרס פיננסי לקדם שימושים רבים ככל האפשר למוצרים שלהן, אז יהא זה חכם לוודא כי קיימות ראיות חיצוניות נוספות תומכות במטרות השימוש השונות, ולא רק עדותה של חברת התרופות היצרנית-עצמה.

בנוסף רצוי לזכור כי כל התרופות עלולות לגרום, בדרך זו או אחרת, לגרום לתופעות לוואי ולהשפעות לא רצויות. שימוש מושכל בהן (בליווי רפואי מקצועי, כמובן) בצד שימת לב לחלופות האפשרויות שמציע כיום המדע (כדוגמת הקטאמין, למשל) יכולים לסייע לכם במציאת טיפול בדיכאון המתאים, היעיל והבטוח לכם ביותר!