מי מאתנו, מידי פעם, לא פלט את המשפט הבלתי-מחייב "אני בדיכאון", בעיקר בתקופות בחייו שבהן לא הכל הסתדר לו כהלכה, כפי שציפה?
סביר להניח, כי יקשה עלינו למצוא צדיק אחד בסדום, שכן, המילה "דיכאון" מתגלגלת על לשוננו בקלות רבה. אולם, אותו "דיכאון" שאליו אנחנו מתכוונים בשפת היומיום שלנו, לרוב, אינו דיכאון אמיתי כפי שמגדירה אותו הפסיכולוגיה, אלא יותר עגמומיות זמנית, מצב רוח ירוד שיחלוף עד מהרה, דכדוך נקודתי, שגם אם, במקרים מסוימים (שבהמשך נפרט בנוגע אליהם), עליו להדליק נורות אזהרה, לרוב, לא יהיה צורך לתת עליו את הדעת או להתעמק בו יותר מידי.
אם כן, מה זה דיכאון? מהם התסמינים המובהקים שלו? מתי חשוב לפנות ולבקש עזרה מקצועית? ואיזו עזרה, בעצם, עשויים להציע אפיקי הטיפול השונים למתמודדים עם דיכאון?
דיכאון (Depression) הוא הפרעת רוח נפוצה, העלולה להיות חמורה, מכיוון שהיא משפיעה על המתמודדים עימה גם באספקט הרגשי, וגם באספקט הפיזי. היא עשויה לבוא לכדי ביטוי באחד (או יותר) מהתסמינים הבאים – מצב רוח ירוד שנמשך שבועיים (או למעלה), אובדן עניין והנאה מדברים שבעבר היוו מקור להנאה, תחושת-אשמה שאין לה קשר למתרחש במציאות, חוסר ביטחון ודימוי עצמי נמוך, הפרעות בתיאבון, הפרעות שינה (בשני קצוות הסקאלה – שינה מרובה או חוסר יכולת להירדם), ירידה ביכולת הריכוז ותחושה כוללת של עייפות, לאות וחוסר באנרגיה. הגדרת הדיכאון הכללית מתייחסת גם לפרק הזמן המינימאלי הנדרש לצורך ההגדרה ועומד על שבועיים.
מהדיכאון ניתן לסבול בצורתו הקלה ולמשך תקופה קצרה (כאמור, שבועיים ומעלה), או, לחילופין, בצורתו הממושכת והחמורה, שעלולה, לעיתים, אפילו להביא את המתמודד לכדי סכנה לחייו. הדיכאון עשוי להיות כרוני (מתמשך), להופיע באופן חד־פעמי או להיות תופעה שנעלמת ושבה.
על אף שלכאורה, דיכאון עלול להשפיע ולפגוע באנשים בני כל הגילאים, מכל הגזעים, העדות ו / או המגדרים, עובדתית, מחקרים מורים כי יש יותר נשים המאובחנות כסובלות מדיכאון מאשר גברים. כאן, נציין כי אין הדבר כי גברים אינם סובלים כלל מדיכאון. גם גברים עלולים לסבול מדיכאון, אולם, מכיוון שככלל, מרבית הגברים פחות נוטים לדבר על תחושות ורגשות, לא כל שכן לבקש תמיכה רגשית או לחפש עזרה מקצועית בפתרון בעיותיהם הרגשיות, את הגברים המאובחנים כסובלים מדיכאון נמצא בקצה הרחוק של הסקאלה, כשהם מתסמיני דיכאון שהחריפו מכיוון שלא אובחנו בזמן או שלא טופלו כהלכה.
מחקרים מורים גם על שיעורים גבוהים יותר של דיכאון ועל סיכון מוגבר להתפתחות הפרעה זו בקרב חברי קהילת ה-LGBTQIA+.
כך או אחרת, דיכאון שאינו מאובחן ומטופל עלול לגרום לפגיעה משמעותית בתפקודו של האדם הסובל ממנו במהלך חיי היומיום, לא כל שכן לפגוע באיכות חייו של האדם ובאיכות חייהם של האנשים במעגלים המשפחתיים והחברתיים המקיפים אותו.
כפי שהזכרנו קודם, על אף, שהדיכאון נחשב, במובהק, להפרעה ברמה הנפשית / רגשית, תסמיני דיכאון עשויים להתבטא גם ברמה הפיזית.
לעיתים, הסובלים מדיכאון סובלים גם מתסמינים פיזיים (כדוגמת כאבי ראש מתמשכים, בעיות שרירים (התכווצויות), דפיקות לב מואצות או בעיות עיכול שונות), שגם בדיקות רפואיות מקיפות לא הצליחו לאתר את הסיבה הפיזית הברורה להם. למותר לציין, כי גם מתן הטיפול התואם לסימפטום לא מצליח להעלים את הבעיה.
דיכאון, במיוחד בגילאים המבוגרים יותר, עשוי להופיע במקביל למחלות פיזיות חמורות כדוגמת סוכרת, סרטן, מחלות לב ומחלת הפרקינסון. מצבים כאלה, של שילוב בין הדיכאון למחלה הפיזית, גרועים יותר, לרוב, מהתמודדות פרטנית עם כל אחת מהבעיות בפני עצמה. שכן, מחקרים שונים מורים כי אנשים סובלים מדיכאון במקביל למחלות פיזיות / נפשיות.
מכיוון שלדיכאון עשויות להיות סיבות רבות, ואף אחד מהמדענים ומהמחקרים אינו מסוגל להכריז בביטחון גמור – "זוהי הסיבה האחת והיחידה לדיכאון", תופעה נוספת שאובחנה אצל אנשים מסוימים היא דיכאון הנובע כתוצאה מבעיה בריאותית פיזית (כדוגמת חוסר איזון בבלוטת התריס) או נגרמת כתופעת לוואי בשל נטילת תרופות שמטרתן טיפול במחלה או במצב פיזי מסוים.
מצב של דיכאון עשוי, באופן טבעי, גם להשפיע על התנהגותו של האדם. האדם עלול לפעול באימפולסיביות רבה ולמצוא עצמו מעורב במצבים ובפעילויות בסיכון גבוה, עלול להיגרר למצבים של שתיית אלכוהול מוגברת, שימוש בסמים או פעילות מינית אובססיבית ומוגזמת. מאידך, אנשים אחרים הסובלים מדיכאון עשויים לגלות גם התנהגות קיצונית בכיוון השני – התבודדות מהמשפחה ומהחברים, הסתגרות, התנתקות, התנזרות מינית (בשל ירידה בדחף המיני וקשיי ביצוע) וכן הלאה.
חשוב לציין, כי לא כל מי שנמצא במצב של דיכאון קליני או דיכאון כרוני יחווה כל אחד מהתסמינים שפורטו קודם לכן – ישנם אנשים שיחוו רק תסמינים מעטים, בעוד שאחרים – חווים תסמינים רבים. אף משכו של הדיכאון, עוצמתו והשפעותיו על חיי הסובל ממנו משתנים מאדם לאדם, כך שאין תשובה חד-משמעית לשאלות כגון כמה זמן נמשך דיכאון? ממה נגרם הדיכאון שלי? או כיצד ניתן להבטיח כי הילדים שלי לא יסבלו מדיכאון (בניגוד אלי)?
על אף שדיכאון, ככלל, עשוי להתרחש בכל גיל, לעיתים קרובות, בבירור מקיף, מתגלה כתחילתו נעוצה כבר בילדות או בבגרותו של האדם. דיכאון מוכר כיום כמתרחש גם אצל ילדים ובני נוער, אם כי ילדים הסובלים ממנו עשויים להביע אותו יותר באמצעות תחושות והתנהגות של עצבנות וחוסר מנוחה מאשר עגמומיות או עצב. בדומה להפרעות מצב רוח, דיכאון וחרדה כרוניות רבות המאובחנות אצל אנשים מבוגרים, דיכאון מתחיל ברמות גבוהות של חרדה בילדות שאינן מטופלות בהתאם או שאינן מטופלות כלל.
סוגי דיכאון – דיכאון קליני, דיכאון קל, דיכאון עמוק, דיכאון עמיד
סוגי הדיכאון הם רבים ומגוונים והם נבדלים זה מזה, הן במשך הזמן שהם נמשכים, בגורם המאובחן כמקורם, בעמידותם לטיפולים שונים ובקריטריונים נוספים.
דיכאון קליני תסמינים של מצב רוח מדוכא או אובדן עניין המפריעים לפעילות היומיומית, רוב שעות היום, למשך שבועיים לפחות.
הפרעת דיכאון מתמשכת (הנקראת גם דיסתימיה או הפרעה דיסתימית) מורכבת מתסמינים חמורים פחות של הדיכאון שנמשכים למשך זמן רב יותר, בד"כ למשך שנתיים לפחות.
דיכאון סב-לידתי הוא דיכאון המתרחש במהלך או לאחר ההיריון. הדיכאון המתחיל במהלך ההיריון נקרא "דיכאון טרום לידתי" בעוד הדיכאון שמתחיל לאחר לידת התינוק נקרא "דיכאון לאחר לידה".
הפרעה רגשית עונתית היא דיכאון שמגיע וחולף בהתאם לעונות השנה, כאשר התסמינים מתחילים, לרוב, בסוף הסתיו ובתחילת החורף וחולפים במהלך האביב והקיץ.
דיכאון הכולל סימפטומים של פסיכוזה הוא צורה חמורה של דיכאון עמוק בה אדם חווה תסמיני פסיכוזה, כגון דלוזיות (אמונות שווא) או הזיות.
סוגים נוספים של הפרעות דיכאון ניתן למצוא במהדורה החמישית של המדריך לאבחון וסטטיסטיקה של הפרעות נפשיות (DSM-5).
דיכאון עמיד – מצב של דיכאון עמיד מוגדר כמצב בו לא נצפית (מצד הרופא) או מורגשת (מצד המטופל) כל השתפרות במצב הדיכאון, לאחר טיפול תרופתי שכלל לפחות שתי תרופות לטיפול בדיכאון.
בנוסף לשימוש הווטרינרי הנפוץ בו, מתבלט הקטמין לפחות בשני תחומים נוספים – הרדמה והשפעה פסיכיאטרית.
תרופה נוגדת דיכאון היא כיום, התרופות הנפוצה לטיפול בדיכאון. נוגדי דיכאון פועלים על ידי שינוי האופן בו המוח מייצר או משתמש בכימיקלים מסוימים המשפיעים על מצב הרוח או על מתח.
ייתכן שתצטרכו לנסות מספר תרופות פסיכיאטריות לדיכאון שונות לפני שתמצאו את התרופה שמשפרת את הסימפטומים שלכם ותופעות הלוואי שלה ניתנות לניהול. למשל, יתכן שתצטרכו למצוא תרופות נגד דיכאון שלא משמינות, או תרופות דיכאון שאינן מעוררות אצלכם תופעות לוואי ספציפיות אחרות. אבל, ככלל, לתרופות נוגדות דיכאון לוקח זמן לפעול, בדרך כלל 4-8 שבועות, והסימפטומים (בעיות שינה, בעיות התיאבון ובעיות הריכוז) משתפרים, לרוב, לפני העלייה המורגשת במצב הרוח. לכן חשוב לתת לתרופה (בעיקר תרופות חדשות נגד דיכאון) את ההזדמנות לפעול לפני שתחליטו אם היא המתאימה לכם או לא.
תרופה לדיכאון שעזרה לכם (או לבן משפחה קרוב) בעבר תישקל תחילה.
סוגים מסוימים של פסיכותרפיה (הנקראים גם שיחות טיפול או ייעוץ) מסוגלים לעזור לאנשים הסובלים מדיכאון על ידי לימוד דרכי חשיבה והתנהגות חדשות שינוי ההרגלים התורמים להתפתחות ולהתגברות הדיכאון. הגישות לטיפול בדיכאון כוללות כיום טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT) וטיפולי פסיכותרפיה בין-אישית (IPT).
במקרים בהם טיפול תרופתי או פסיכותרפיה אינם מפחיתים את הסימפטומים של דיכאון, טיפול בגירוי מוחי עשוי להיות אופציה ששווה לבדוק. טיפולי הגירוי המוחי פועלים על ידי הפעלה או עיכוב של המוח באמצעות אלקטרודות חשמל או שדות מגנטיים.
על אף שחלק גדול מהגישות הפסיכולוגיות הטיפוליות כיום מניחות חלק משמעותי מהאחריות להחלמה על כתפיו של המטופל, כשמדובר בדיכאון, הסיפור מעט שונה. דיכאון, מעצם טיבו, קשה יותר לאבחון עצמי, לא כל שכן לטיפול. ולעיתים קרובות, לא רק שניסיון לטיפול עצמי אינו משפר את המצב, הוא אף מדרדר אותו, אם בגלל טיפול שגוי ואם בגלל עצם ההשתהות בקבלת הטיפול המתאים. כך שעם כל כמה שאנחנו בעד DIY בתחומים אחרים, מצב של דיכאון אינו הסיטואציה המתאימה לכך.
אנשים מסוימים עלולים להתמודד עם דיכאון עמיד לטיפול, מצב המוגדר כמתרחש כאשר מצבו של אדם אינו משתפר לאחר שניסה לפחות שתי תרופות נוגדות דיכאון. אם טיפולים כתרופות ופסיכותרפיה אינם מפחיתים את תסמיני הדיכאון, או שהצורך בהקלה מהירה בסימפטומים הוא דחוף, טיפולים בגירוי מוחי עשויים להיות האופציה הבאה. פתרון אפשרי נוסף עשוי להיות נטילת התרופה נוגדת דיכאון במקביל לסוג אחר של תרופות שעשויות לייעל את התפקוד שלה.
אופציה נוספת שנכנסה לתמונה בשנים האחרונות היא הטיפול בקטמין לדיכאון
ההתייחסות אל קטמין כאל פוטנציאל לתרופה פסיכיאטרית, החלה בשנת 2000, כשצוות מחקר באוניברסיטת ייל גילה השפעה חיובית של הקטמין על מצב רוחם של חלק מהמשתתפים במחקר. מחקר נוסף, מאוחר יותר, ב-2006, פתח את הפתח לטיפול קטמין נגד דיכאון, כשהוכיח כי לקטמין השפעה מטיבה על תסמיני הדיכאון.
יש מחקרים שמראים שסדרת טיפולים בקטמין מפחיתה את התסמונת הדכאונית ב-70% מהמטופלים, ובכ-50% גורמת להיעלמות של התסמונת הדכאונית כלל.
מאז ועד ימינו פורסמו מחקרים ומאמרים נוספים רבים שחיזקו את אופציית טיפול בקטמין לדיכאון כאפשרות טיפול גם במקרים של דיכאון עמיד לטיפולים אחרים.
"קטמין הוא סם מסוכן בהתאם לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973. האחזקה של קטמין במרפאת קטמיינד בע"מ והשימוש בו מתבצעים בידי רופאים מורשים בלבד, בהתאם להוראות סעיף 11(2) לפקודת הסמים המסוכנים ותקנה 16 לתקנות הסמים המסוכנים, התש"ם-1979 ובכפוף לשיקול דעת רפואי. אין לראות באמור באתר זה משום עידוד או המלצה לשימוש בקטמין או בכל סם מסוכן אחר שלא בהתאם להוראות הדין ובהתאם להוראת רופא.
מוצרי הקטמין בהם נעשה שימוש במרפאת קטמיינד בע"מ הם תכשירים הרשומים בישראל, אך אינם מאושרים להתוויות של טיפולים בתחום בריאות הנפש. בהתאם, השימוש בתכשירי הקטמין מתבצע בהתאם להוראת תקנה 29(א)(10) לתקנות הרוקחים (תכשירים), התשמ"ו-1986, על פי מרשמים מיוחדים המועברים לבדיקת משרד הבריאות. אין לראות באמור באתר משום עידוד או המלצה לשימוש בתכשירי קטמין שלא בהתאם לתנאי הרישום שלהם או שלא בהתאם להוראת רופא.
כל המידע המופיע באתר זה מובא למטרות אינפורמטיביות כלליות בלבד. אין באמור באתר כדי להוות אבחון רפואי, המלצה לטיפול כלשהו או תחליף להיוועצות באנשי מקצוע מוסמכים."
