בעיני לא מעט אנשים, מיינדפולנס (או בעברית – קשיבות) נתפשת כשיטה נוספת להתרגעות, בדומה למדיטציה או לטכניקות אחרות שמקור מרביתן הוא במזרח הרחוק. תפישה זו, מקורה, בעיקר, בחוסר היכרות עם הטכניקה, אולם תפישה זו הולכת ומתפוגגת בשנים האחרונות, על רקע הפיכתה של המיינדפולנס לאחת מגישות הטיפול הקלאסיות, הרציניות והמוכרות.
אז מה זה מיינדפולנס? מדוע אנשים זקוקים לטכניקה זו?
חשבתם פעם כמה זמן מחיינו אנחנו מבזבזים במבט על העבר, בחפירה בתוך עצמנו, בהתחבטות ובהלקאה עצמית על דברים שעשינו דווקא בדרך אחת ולא בדרך אחרת? על הדברים שרצינו לעשות ולא עשינו? ועל הדברים שלא רצינו לעשות, אבל מישהו (או משהו) הכריח אותנו לעשות?
וגם העתיד אינו חף לגמרי מטחינת המים חסרת התכלית הזו – אנחנו מבלים שעות, ימים, שבועות וחודשים בדאגה לדברים שאולי בכלל לא יקרו, בפחדים מדברים שממילא איננו יכולים לשנות, בחשש מאירועים שהשליטה בהם בכלל אינה נתונה בידינו…
על אף שכולנו מודעים לכך כי מחשבה יוצרת מציאות, בחלק גדול מהדברים המתרחשים סביבנו ומשפיעים עלינו (בין אם במישרין ובין אם בעקיפין) אנחנו לא באמת מסוגלים לשנות את המציאות, את העובדות, במיוחד לא את הדברים שקרו או את הדברים שעתידים לקרות.
מה שאנחנו כן מסוגלים לשנות (ולמעשה, חובה עלינו לעשות כן, אם אנחנו רוצים לחיות חיים מאושרים יותר) הוא לשנות את האופן שבו אנחנו מסתכלים על הדברים, בוחנים אותם, מתייחסים אליהם.
החיפוש המתמיד והמתמשך אחר טיפולים יעילים בדיכאון ובחרדה
הנטייה והסיכון לפיתוח מצבי דיכאון וחרדה שונים בין אדם לחברו. גם אם (במידה רבה בזכות המדע) אנחנו מודעים לכך שההבדלים בין אדם אחד לאחר מתבטאים במטענים הגנטיים השונים שלנו, באירועים המשמעותיים שעברנו, במנגנון הרגשי, במבנהו הייחודי של המוח, בסוג הדם, בהרכב אוכלוסיות חיידקי המעיים וכן הלאה, למרבה הצער, חרף ההתקדמויות העצומות בעשורים האחרונים בתחומי המדע והטכנולוגיה, לרופאים, למדענים ולחוקרים אין עדיין תשובות ברורות וחד משמעיות לשאלות – מדוע דווקא אדם מסוים מתמודד עם דיכאון או חרדה ואחר – לא, והאם ניתן לצפות (ובזכות כך, גם למנוע) את התפתחותן של תופעות אלו אצל אותו אדם מסוים.
אותו חוסר בהירות הנוגע לגורמים המדויקים לקשיים הנפשיים מוביל את המחקר להתמודדות עימו בדרך של ניסוי וטעייה כבר עשרות שנים. ככלל, ניתן לומר, כי גישת הטיפול השכיחה ביותר כיום בדיכאון ו / או בחרדה הם הטיפולים התרופתיים בתרופות מרשם. כשהמדובר בתרופות מסוג זה, חשוב, מלכתחילה, לדעת כי מדובר בתרופות שתגובת המטופל אליהן (במקרים בהם הן פועלות) אינה מיידית והיא עשויה לארוך פרקי זמן ממושכים שמגיעים גם עד למספר שבועות. נוסף על כך, השימוש בהן עלול להיות כרוך ברשימה ארוכה למדי של תופעות לוואי ובסיכון להתמכרות. בחלק מהמקרים, יתלוו לגישת הטיפול התרופתית גם מפגשים פסיכולוגיים. אולם ברור לכולם כי אין המדובר בפתרון היעיל ביותר, מכיוון שהמחקר ממשיך לחפש גישות טיפול חדישות ויעילות יותר, למשל, קטמין לטיפול בדיכאון או טיפול קטמין לחרדה.
כיצד תרגול עשוי להשפיע על ההתמודדות עם דיכאון או חרדה?
נעצור לרגע בכדי להבין איך פועל המנגנון הנפשי שלנו ונדגים זאת בתרגול פשוט:
דמיינו לרגע כי מחר עליכם לשאת דברים בפני קהל. זה יכול להיות קהל מצומצם (מספר עובדים בהרמת כוסית במשרד) או קהל גדול (אולם מלא).
גם אם הינכם מיומנים במשימות מסוג זה (ובעיקר אם אינכם מיומנים), המחשבות ה"טובות" וה"רעות" תצופנה בראשכם במקביל – "זה יהיה נהדר", "מה יהיה אם הכל יפרח לי מהראש?", "אני אזכה לשבחים", "בטח ישימו לב לזה שאני בלחץ!" וכן הלאה.
שימו לב לכך, שטוב או רע, שום דבר מהדברים הללו אינו מתרחש במציאות העכשווית שלכם. ובכל זאת, בקלות רבה מאד, התודעה האנושית משתכנעת שכל הדברים השליליים העתידיים המעסיקים אותה – כבר קרו (כבר שכחתם את הטקסט, כבר כולם שמו לב לכך שאתם בלחץ, כבר גמגמתם, כבר נכשלתם). וכשהמוח שלכם משוכנע שכל הדברים האלה כבר קרו, מה הסיכוי שמה שיקרה לכם מחר יהיה שונה?
נבהיר – חשש, לחץ, חרדה (ותחושות דומות להן) הם רגשות טבעיים והגיוניים, שבמצב רגיל, הם והתגובות הפיזיולוגיות הנלוות אליהם נועדו להגן עלינו. הבעיה היא, שמחשבות שליליות, בקלות רבה, עלולות להתחיל את יצירתו של כדור שלג ענק, שאליו מצטרפים רגשות שליליים נוספים (כמו דיכאון, ייאוש, תחושת חוסר תכלית וכן הלאה).
במצבים כדוגמת סטרס, דיכאון וחרדה, המוח מתייחס אל המחשבות השליליות והפחדים כאל "עובדות", הוא "מגלגל" אותם שוב ושוב, דש בהם, מעמיק אותם, מפתח ולוקח אותם למקומות נוספים, מפחידים יותר, מוציא אותם מכל הקשר, פרופורציה וקשר למציאות העכשווית, האמיתית והופך אותם ל"מציאות" משלו.
וכאן, נכנסת המיינדפולנס לתמונה –
שיטה פסיכולוגית שממקדת את המתרגלים אותה להעניק את תשומת ליבם לחוויות שבהווה והתבוננות בהן באופן שאינו ביקורתי או שיפוטי, אלא מכיל, מחבק ומקבל. מטרת הטכניקה, בדומה לטכניקות אחרות, היא לאפשר למתרגלים אותה לחיות חיים שלווים, רגועים ואיכותיים יותר.
יכולת הקשיבות נרכשת באמצעות לימוד ותרגול, המכוונים את תשומת הלב וההתבוננות ברגע הנוכחי, דבר המגביר את פתיחות של המתרגל לקליטתו של מידע חדש, כמו גם להעמקת מודעותו העצמית.