חרדה נחשבת לאחת מהפרעות הנפש השכיחות ביותר ברחבי העולם והיא משפיעה על מיליוני אנשים מידי שנה. אם גם נמנים על אותם אנשים המתמודדים עימה, אתם בוודאי מודעים לאופנים בהם החרדה מסוגלת להשפיע על בריאותכם הגופנית. יחד עם זאת, לא כולם מודעים לעובדה כי הפרעות החרדה מסוגלות להשפיע באופן ספציפי מאד גם על תפקודי המוח. החרדה, למשל, מסוגלת לגרום לתגובות-יתר באזורי המוח הספציפיים המגיבים לאיום, כמו גם לגרום להפרעה בתפקודם השוטף והתקין של אזורי המוח המסוימים המנהלים מתח ופחד.
מהי, בעצם, "חרדה" ומה ההבדל בינה לבין הפרעת חרדה?
חרדה, היא, למעשה, השם הכולל למשפחה שלמה של הפרעות, שביניהן – הפרעת חרדה כללית (GAD), הפרעת חרדה חברתית, הפרעות פאניקה, חרדת נטישה, אגורופוביה ופוביות נוספות.
החרדה, בבסיסה, היא תגובתו הטבעית של הגוף ללחץ ולמצבים שאינם מוכרים לנו. תגובה זו מקורה בתחושות קיצוניות של פחד, דאגה או חשש. בעוד שתחושת חרדה זמנית ונקודתית היא תופעה נורמלית ובריאה, הפרעת חרדה עלולה להחליש את האדם עד לנקודה בה הוא אינו מסוגל לבצע גם את המשימות הבסיסיות ביותר, וזאת מאחר והחרדה איתה הוא מתמודד מתבטאת בתחושות עוצמתיות (ומוגזמות) של פחד ודאגה. בנוסף, כאשר אדם חש בחרדה, מוחו משחרר זרימה של הורמונים ואותות המורים על קרבתה של סכנה, דבר המעורר הופעתם של לא מעט תסמינים פיזיים ונפשיים שונים.
מה הן השפעותיה של החרדה על המוח?
השפעות החרדה על המוח קשורות לפעילותה של מערכת העצבים הפארא-סימפתטית של האדם ולתפישתו לגבי "סכנה" ו"איום".
העלאת רמות הורמוני הלחץ
הקשר בין חרדה לתפקוד המוח נוגע למערכת העצבים הסימפתטית. מערכת זו שולטת בתגובות המהירות והבלתי רצוניות של הגוף למצבים מסוכנים או מלחיצים. ניסיונו של המוח "להילחם" בכל גורם המעורר אצל האדם חרדה גורם להצפה של הורמונים כמו אדרנלין וקורטיזול במערכת העצבים המרכזית, דבר שמגביר את ערנות הגוף, מעלה את קצב הלב, מאיץ את הרפלקסים וגורם להאצת הנשימה וזרימת הדם לשרירים – תגובה זו ידועה גם בשם "הילחם או ברח". לאחר שתחושה זו חולפת, מערכת העצבים הפארא-סימפתטית משביתה את תגובתה של המערכת הסימפתטית על ידי הפחתת קצבי הנשימה והלב והרפיית הגוף.
יחד עם זאת, מוח במצב של "חרדה" עלול להיאבק בניסיון ההרגעה המופעל ברגע שהסכנה הנתפשת נעלמה ולהמשיך בשחרור הורמוני הלחץ עד למצב של הצפה. כך שרמת החרדה של אדם מסוגלת לעלות ולטפס עד למצבים בהם הוא כבר אינו מסוגל לחשוב בצורה רציונאלית.
שינויים באמיגדלה ובהיפוקמפוס
מחקרים העוסקים בהשפעת החרדה על המוח מורים כי האמיגדלה וההיפוקמפוס הם שני אזורים במוח שסובלים ישירות כתוצאה מחרדה. האמיגדלה היא גוש חומר אפור דמוי שקד במוח המעורב בהבעת הרגשות. כחלק המתפקד במערכת העצבית הגדולה יותר, האמיגדלה היא האחראית לתגובות לגירויים מפחידים ומאיימים, במיוחד בתגובות כפחד וכעס. בנוסף, מחקרים מסוימים הראו כי מצבי חרדה מתמשכת עלולים לגרום לגדילה פיזית של האמיגדלה, ותוך כדי כך להעצים את תגובותיו של הגוף למצבים מאיימים או מפחידים.
לעומת זאת, חרדה גורמת להתכווצות ההיפוקמפוס – אזור במוח הממלא תפקיד מרכזי בלמידה ובזיכרון. ההיפוקמפוס מתחבר לאמיגדלה, ויחד הם שולטים בזיכרון ובוויסות הזיכרון הרגשי. הפגיעה בהיפוקמפוס עלולה להקשות על אדם לזכור דברים וליצור זיכרונות חדשים. אזור זה במוח גם מקשר את תחושת הפחד לקישור הזיכרונות המפחידים למקומות או לסיטואציות שבהם הם אירעו, דבר היכול להסביר מדוע אנשים המתמודדים עם הפרעות חרדה עשויים להימנע ממקומות מסוימים ומסיטואציות ש"מזכירות" להם דברים מאיימים.
קשיים ברציונליזציה
החרדה עלולה גם להחליש את הקשר בין האמיגדלה לקורטקס – קליפת המוח הפרה-מצחית, מה שמקשה על הקורטקס לשלוח לאמיגדלה תגובה הגיונית ומחוברת למציאות. קליפת המוח הקדם-מצחית היא האחראית לעזור לאנשים לעבד מידע, להגיע להחלטות מושכלות ולפתור בעיות. מוחות "חרדים" נוטים לסבול מקשר מוחלש בין קליפת המוח הקדם-מצחית לאמיגדלה, דבר שהופך אותם לעירניים ולרגישים לסכנות ומקשה עליהם לפתח תגובות רציונאליות.
דיכאון
החרדה עלולה להשפיע על יעילותו של ההיפוקמפוס, להחליש את יכולתו של אדם לזכור דברים, כמו גם להקשות על יכולותיו ליצור זיכרונות חדשים. למרות שאצל אדם רגיל ההיפוקמפוס אוצר בתוכו זיכרונות טובים ורעים גם יחד, לרוע המזל, רבים מהזיכרונות האובדים בשל החרדה הם הזיכרונות הטובים, כך שההיפוקמפוס של אדם הסובל מחרדה ישמור בתוכו דווקא את הזיכרונות הרעים, אלה הקשורים ללחץ ולפחד.
במצב בו לא נוצרים זיכרונות טובים חדשים, והקיימים – מרביתם, רעים ובלתי נעימים, אין זה מפתיע כי לאחר החרדה מגיעים גם הדיכאון וההפרעות האחרות.
שימוש באלכוהול, סמים ובתרופות
מחקרים רבים העוסקים בחרדה ובהשפעתה על המוח גילו קשר בינם לבין השימוש בסמים, באלכוהול, בתרופות וכד'. אנשים רבים המתמודדים עם הפרעות פונים לחומרים שהזכרנו בכדי להתמודד עם התסמינים השליליים הנלווים מצבם. למרבה הצער, במקום לעזור, שימוש זה רק פותח עבורם פתח לבעיות נוספות (כדוגמת התמכרות והשפעות שליליות נוספות של חומרים אלה על המוח).
חשוב לדעת כי השפעותיהן של סוגי החרדות השונות על המוח עלולות להחמיר בהדרגה, באם החרדה אינה מטופלת בהקדם האפשרי או בטיפול יעיל לחרדה (טיפול תרופתי, טיפול פסיכולוגי, טיפול קטמין לחרדה וכן הלאה). בשנים האחרונות (בשל היותה של החרדה, כאמור, ההפרעה הנפשית הנפוצה ביותר) ממשיך המחקר לחפש לה פתרונות יעילים יותר (ומזיקים פחות) מהתרופות הנרשמות כיום למתמודדים עם חרדה. במסגרת זו, עלה שימוש בקטמין כאופציה יעילה אפשרית, ובארץ, הוא מוצע כיום על ידי גופים מקצועיים המתמחים בטיפול זה, כדוגמת קטהמיינד.