דיכאון קליני (שעשוי להיות מכונה גם "דיכאון מז'ורי", Major Depression או Major Depressive Episode) מוגדר כהפרעה נפשית, שמאופיינת בדפוס מתמשך ונרחב של מצבי רוח ירודים. אל מצב הרוח הירוד, מתלוות גם תופעות שלרוב מאפיינות, אסוציאטיבית, מצבים של "דיכאון" (כדוגמת אובדן הנאה ועניין בפעולות שבעבר גרמו להנאה, חוסר מרץ, מחשבות פסימיות וכד'), לצד תופעות נוספות, שכשלעצמן, אינן מעידות על דיכאון דווקא. בסוג השני נמנות תופעות כמו ירידה בזיכרון ובריכוז, הפרעות שינה, בעיות אכילה וכן הלאה. רב גוניותו והצורות הרבות שאותן עלול ללבוש הדיכאון הקליני, הם המקשים על זיהוי חד משמעי של הדיכאון (גם במצביו המתמשכים) כ"דיכאון", ומשכך – הם גם אלה המעכבים את קבלת הטיפול המתאים וההולם בזמן.
מצב של דיכאון קליני עשוי להופיע כאפיזודה חד-פעמית או כאפיזודה אחת מסדרה של אפיזודות חוזרות במסגרת הפרעה דיכאונית מז'ורית – MDD (Major Depressive Disorder), הפרעה אפקטיבית חד-קוטבית (Unipolar Affective Disorder) או במסגרת הפרעה אפקטיבית דו-קוטבית (בי-פולאר, מניה – דיפרסיה). במקרים הקיצוניים שלו, המצב של דיכאון עלול ללבוש אף צורות פסיכוטיות, הכולל מחשבות-שווא הנוגעות להאשמה, וכו'.
המונח "דיכאון", לכשעצמו, מתייחס אף, במקרים מסוימים, להפרעות נפשיות אחרות המאופיינות על ידי מצב רוח ירוד, כדוגמת כמו הפרעות דחק פוסט-טראומטיות (PSTD), דיכאון עונתי (Seasonal Affective Disorder), צורות מסוימות של דיכאון הקשורות להיריון וללידה, דיסתימיה (הפרעות דיכאון מתמשכות – PDD), הפרעות דיכאוניות שמקורן בבעיה פיזית (דיכאון אורגני), ועוד רשימה ארוכה של הפרעות נפשיות, שכולן עשויות להתכנס תחת אותה מטריה רחבה הקרויה "דיכאון קליני".
יש להבחין בין הדיכאון הקליני האמיתי כהגדרתו ב-DSM, לבין המצבים הדומים לו מבחינה הסימפטומים המאפיינים אותם, אולם הם נגרמים בשל גורמים אחרים. לדוגמה, מצבי ובעיות בריאות מסוימות (למשל, תת-פעילות של בלוטת תריס) עלולים ליצור את התמונה הקלינית המאפיינת את הדיכאון. יתרה מכך, אף אובדנים, טראומות או אירועים המוגדרים כ"קשים" (כגון גירושין, התאלמנות או גילוי של מחלה סופנית / קשה) עלולים ליצור מצג שיאובחן (בטעות וללא הכרת הנסיבות) כדיכאון קליני, על אף שהם מהווים את התגובה האנושית, הטבעית והמתבקשת למצב החריג.
לא נלאה אתכם בפרטים ולא נעמיק יותר מידי יותר מידי בהגדרותיו המדויקות של הדיכאון הקליני, רק נציין, כי לאחר שנשללו הגורמים האחרים העלולים להיות מזוהים כ"דיכאון", ישנה רשימה של סימפטומים אפשריים, שלפחות חמישה מהם צריכים להופיע במשך פרק זמן רציף מינימאלי של שבועיים, על מנת שה"דיכאון" יוגדר מהבחינה הרפואית הרשמית כדיכאון קליני.
וכעת, נפנה לצד המעניין לא פחות – אופציות הטיפול לדיכאון הקליני, אשר מאז נכנס לסיפור קטמין לטיפול בדיכאון, הפכו להרבה יותר אופטימיות.
עד לפני זמן לא רב, הכלים שעמדו בפני רפואת הנפש היו מוגבלים למדי.
הטיפול הקונבנציונאלי הרגיל התייחס למתן טיפול בתרופות נוגדות דיכאון, ששולב, לעיתים, בטיפול פסיכותרפי בגישה זו או אחרת.
האשפוז, עד לפני זמן לא רב, נחשב אף הוא כאופציה לגיטימית המוצעת למתמודדים עם דיכאון קליני, במיוחד במקרים הקיצוניים יותר, בהם הייתה מעורבת הזנחה-עצמית, היה קיים חשש משמעותי לפגיעה של האדם בעצמו או בסובבים אותו או שהסיטואציה התרחשה במצב בו לאדם המתמודד לא הייתה אפשרות לקבל את התמיכה הנדרשת לו בסביבתו הטבעית.
עם הופעתו בתמונה של קטמין דיכאון קליני ודיכאון עמיד הפכו להיות חלק מההפרעות הנפשיות האפשריות שיטופלו באמצעותו.
מנגנון פעולתו של הקטמין שונה לגמרי ממנגנון הפעולה של התרופות ה"קלאסיות" נוגדות הדיכאון המשתייכות לקבוצות התרופות SNRI (Serotonin-Norepinephrine Reuptake Inhibitors) – משפחת התרופות שמעכבות את הספיגה החוזרת של הסרוטונין והנוראפינפרין וה-SSRI (Selective Serotonin Reuptake Inhibitor) – משפחת התרופות המבוססת על מעכבי קליטה חוזרת של הסרוטונין, שהפרוזאק, הסרוקסט והציפרלקס נחשבות לתרופות הדגל, המוכרות והנפוצות בשימוש מביניהן. תרופות אלו מטפלות בדיכאון באמצעות מתן מענה לחוסר בסרוטונין היוצר את הדיכאון, באמצעות העלאת היקף שהותו של הסרוטנין במרווחים הסינפטיים.
הקטמין, כאמור, פועל בדרך אחרת – גופנו מגיב למצבי דחק (דיכאון ומתח נפשי, למשל) באמצעות הפרשת-יתר של קורטיזול (במכונה גם "הורמון הסטרס") והורמונים נוספים למוח. בשל הפרשת הורמונים אלה, נפגעות הסינפסות (הקישוריות) שבמוח, והמוח, באופן טבעי, "פועל" בצורה פחות טובה. הקטמין, כך מורים מחקרים, מתקן את הנזקים שנגרמו למוח, וגורם לתופעה נוירולוגית שאותה מכנים המומחים "גמישות סינפטית" – יכולתן של הסינפסות הכימיות שבמוח להשתנות ולחדש / לחזק את הקשרים שביניהן.
יש לציין כי כ מ ע ט כל מחקר רציני העוסק בקטמין, בדרך פעולתו ובהשפעותיו על ההפרעות הנפשיות השונות מתחיל ומסתיים במשפט מסייג האומר כי ישנו צורך ממשי במחקרים מעמיקים ורציניים נוספים בתחום זה. יחד עם זאת, גם ממעט המידע שמחקרים אלה הצליחו להגיע להסכמות בנוגע אליו, נראה כי הטיפול בקטמין פותח פתח של תקווה אמיתית עבור המתמודדים עם מצבים נפשיים שונים, בעיקר עבור האנשים המתמודדים עם דיכאון עמיד ומצבים אחרים, אשר הטיפול התרופתי (בשילוב פסיכותרפיה או בלעדיה) לא הצליח להיטיב את מצבם.
"קטמין הוא סם מסוכן בהתאם לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973. האחזקה של קטמין במרפאת קטמיינד בע"מ והשימוש בו מתבצעים בידי רופאים מורשים בלבד, בהתאם להוראות סעיף 11(2) לפקודת הסמים המסוכנים ותקנה 16 לתקנות הסמים המסוכנים, התש"ם-1979 ובכפוף לשיקול דעת רפואי. אין לראות באמור באתר זה משום עידוד או המלצה לשימוש בקטמין או בכל סם מסוכן אחר שלא בהתאם להוראות הדין ובהתאם להוראת רופא.
מוצרי הקטמין בהם נעשה שימוש במרפאת קטמיינד בע"מ הם תכשירים הרשומים בישראל, אך אינם מאושרים להתוויות של טיפולים בתחום בריאות הנפש. בהתאם, השימוש בתכשירי הקטמין מתבצע בהתאם להוראת תקנה 29(א)(10) לתקנות הרוקחים (תכשירים), התשמ"ו-1986, על פי מרשמים מיוחדים המועברים לבדיקת משרד הבריאות. אין לראות באמור באתר משום עידוד או המלצה לשימוש בתכשירי קטמין שלא בהתאם לתנאי הרישום שלהם או שלא בהתאם להוראת רופא.
כל המידע המופיע באתר זה מובא למטרות אינפורמטיביות כלליות בלבד. אין באמור באתר כדי להוות אבחון רפואי, המלצה לטיפול כלשהו או תחליף להיוועצות באנשי מקצוע מוסמכים."
