השפעת טראומות ילדות על התפתחות דיכאון וחרדה בבגרות

טראומות ילדות הן אירועים שליליים המתרחשים בילדות ועלולים לכלול התעללות פיזית או נפשית, הזנחה, אובדן הורה, או חיים בסביבה מלחיצה. מחקרים רבים מראים כי טראומות ילדות מסוגלות להשפיע על המשך התפתחותו הנפשית התקינה של האדם. טראומות אלו עשויות לגרום לשינויים במבנה ובתפקוד המוח, להשפיע על דפוסי התקשרות ולגרום לפגיעות מוגברת להפרעות נפשיות כמו דיכאון וחרדה. הבנה מעמיקה של ההשפעות האלו היא חשובה על מנת להציע טיפול מתאים ולהפחית את ההשפעות השליליות לטווח הארוך.

נתיבים נוירו-ביולוגיים המקשרים בין טראומה מוקדמת לפגיעוּת מאוחרת

הקשר בין טראומות מוקדמות לבין פגיעוּת מאוחרת והופעתם של תסמיני דיכאון ו / או חרדה מבוסס על מספר נתיבים נוירו-ביולוגיים. טראומות ילדות מסוגלות לגרום לשינויים במערכת העצבים המרכזית, בעיקר באזורים כמו ההיפוקמפוס והאמיגדלה, אשר מקושרים לרגשות וזיכרונות. כאשר מוחו של ילד נמצא במצב של לחץ מתמשך, משתחררים הורמוני סטרס (כדוגמת קורטיזול) ברמות גבוהות, דבר שעלול לפגוע בתפקודו הקוגניטיבי והרגשי. שינויים אלו מסוגלים אף להוביל לרגישות מוגברת להתפתחותן של הפרעות נפשיות בבגרות. בנוסף, טראומות יכולות לגרום לשינויים במערכת החיסון והדלקת, דבר, שאף הוא, עלול להגביר את הסיכון לפגיעוּת נפשית בעתיד.

שינויים במוח

ההיפוקמפוס הוא האזור במוח האחראי על זיכרון ולמידה, וטראומות ילדות יכולות לפגוע בגודלו ובתפקודו. מחקרים שונים הוכיחו כי ילדים שחוו טראומה עלולים לסבול מהקטנה בנפח ההיפוקמפוס, דבר המשפיע על יכולות הזיכרון שלהם, כצו גם על יכולת ויסות רגשותיהם. גם האמיגדלה, האחראית על תגובות רגשיות, עלולה לעבור שינויים מסוימים עקב טראומה,  עניין שעלול לגרום לאדם לרגישות-יתר לתגובות פחד וחרדה.

הורמוני סטרס

רמות גבוהות של הורמוני סטרס (הקורטיזון, לדוגמה) משפיעות על התפתחות מערכת העצבים המרכזית. כאשר ילדים חווים טראומה, רמות הקורטיזול שלהם עלולות להישאר ברמתן הגבוהה במשך זמן-מה, מה שישפיע על תפקוד המוח והגוף. חוויות טראומתיות מתמשכות גורמות לכך שמערכת הסטרס של הגוף נשארת במצבה ה"פעיל" זמן רב מהנדרש, דבר המוביל לרגישות מוגברת ולהפרעות נפשיות בעתיד.

מערכת החיסון והדלקת

טראומות ילדות עלולות לגרום לשינויים (ולא לטובה!) במערכת החיסונית ולהאצת תהליכים דלקתיים בגוף. מחקרים מצביעים על כך כי טראומה מוקדמת מסוגלת להוביל לעלייה ברמות החלבונים הדלקתיים הקשורים להופעתם של תסמיני דיכאון ושל הפרעות נפשיות נוספות. מערכת חיסון הפעילה יתר על המידה עלולה לפגוע בתפקודו התקין של המוח ולגרום לשינויים יוצאי דופן בהתנהגות וברגשות.

פגיעות נוירו-פלסטיות

המוח שלנו עובר שינויים לאורך כל חיינו בתהליך הנקרא נוירו-פלסטיות. טראומות ילדות עלולות לפגוע בתקינותו של תהליך זה ולגרום לקשיים בהתמודדות עם מצבים חדשים ולבעיות בלמידה. שינויים נוירו-פלסטיים עלולים גם להשפיע על האופן שבו המוח מגיב לסטרס, דבר, שבתורו, עלול להוביל לסיכון מוגבר להתפתחות דיכאון וחרדה.

השפעה על התנהגויות

שינויים נוירו-ביולוגיים שמקורם בטראומות ילדות מובילים גם לשינויים בהתנהגויות. ילדים שחוו טראומה חשופים בסבירות גבוהה יותר לפיתוח דפוסי התנהגות בעייתיים (כמו התנהגות תוקפנית או הסתגרות), אשר, פרט לנזק העכשווי שהם גורמים) עלולים גם להתקבע ולהשפיע על חייהם הבוגרים. דפוסים אלה עלולים להיות מסוגלים להקשות על האדם ביצירת קשרים בינאישיים בריאים ולהגביר את רמת החשיפה שלו להפרעות נפשיות.

דפוסי התקשרות בעייתיים כגורם סיכון להפרעות נפשיות

דפוסי התקשרות מוקדמים בעייתיים עם הורים או מטפלים עלולים, אף הם, להוות גורם משמעותי בסיכון לפיתוח הפרעות נפשיות. ילדים הגדלים ונמצאים בסביבה שאינה מספקת להם תמיכה רגשית, עלולים לפתח דפוסי התקשרות לא בטוחים (כדוגמת חרדת נטישה או הימנעות מהתקשרות). דפוסים אלה עלולים להוביל את האדם הבוגר לקשיים בהתמודדות עם רגשות ולבעיות בבניית קשרים בינאישיים בריאים. בין ההפרעות הנפשיות הנובעות מדפוסי התקשרות בעייתיים נמצאות הפרעות כדיכאון, חרדה חברתית והפרעות נוספות. קשרים בעייתיים בילדות משפיעים גם על הדרך שבה אנשים מבינים ומעבדים אירועים בחייהם, ובכך, הם גורמים להם לרגישות מוגברת ולפגיעוּת לטראומות נוספות.

פסיכותרפיה ממוקדת טראומה לטיפול בדיכאון וחרדה על רקע טראומטי

פסיכותרפיה ממוקדת טראומה היא גישה טיפולית המיועדת לסייע לאנשים להתמודד עם דיכאון וחרדה שמקורם בטראומה. הטיפול כולל טכניקות כמו חשיפה ממושכת, טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT) וטיפול מבוסס עיבוד קוגניטיבי (CPT). פסיכותרפיה ממוקדת טראומה מסייעת למטופלים להתמודד עם זיכרונות כואבים ולשנות דפוסי חשיבה שליליים. שילוב של פסיכותרפיה עם טיפול בקטמין עשוי להגביר את האפקטיביות של הטיפול, לסייע למטופלים להתמודד עם הטראומות בצורה מקיפה יותר ולהפחית את הסימפטומים של דיכאון וחרדה בצורה משמעותית.

השפעת קטמין על זיכרונות טראומתיים וצמיחה פוסט-טראומטית

קטמין, חומר נוגד דיכאון פוטנטי, נמצא כיעיל בטיפול בזיכרונות טראומתיים ובצמיחה פוסט-טראומטית. קטמין פועל על מערכת ה-NMDA במוח ומקדם נוירו-פלסטיות – תהליך שינוי וחידוש קשרים עצביים. הטיפול בקטמין מסוגל להקל על זיכרונות טראומתיים על ידי הפחתת עוצמתם הרגשית ושיפור יכולותיהם של המטופלים להתמודד עימם. בנוסף, קטמין יכול לסייע בצמיחה פוסט-טראומטית על ידי עידוד ראייה חיובית ואופטימית יותר של החיים ויכולת להתגבר על הקשיים. השימוש בקטמין במסגרת טיפולית מקצועית מתאימה (למשל, קטהמיינד) יכול להתגלות כמשמעותי וכמשנה חיים במיוחד עבור אלו המתמודדים עם השלכות קשות של טראומות ילדות.

לסיכום

טראומות ילדות מסוגלות להשפיע בצורה משמעותית על התפתחותן בבגרות של הפרעות נפשיות כדיכאון וחרדה בבגרות. ההבנה של הנתיבים הנוירו-ביולוגיים והפסיכולוגיים הקושרים בין טראומות הילדות לבין פגיעוּת נפשית עשויה לסייע במציאת הטיפול המתאים והיעיל. בשורה התחתונה, חשוב מאד לבחור בגישה טיפולית המתאימה למטופל.ת, בהתחשב בטראומות הילדות שלא טופלו, בכדי להבטיח את שיקום נפשי מיטבי. קטמין ופסיכותרפיה ממוקדת טראומה מהווים, כיום, כלים טיפוליים חשובים שעשויים להקל על המטופלים בהתמודדות עם זיכרונות טראומתיים ולהוביל לצמיחה פוסט-טראומטית.