ישנן מספר תרופות שאינן, מראש, מוגדרות כתרופות פסיכותרפיות, בהן ניתן להשתמש לצרכי טיפול בהפרעות נוירו-פסיכיאטריות מסוימות. ברוב המצבים הללו, רמת העדויות הנוגעות ליעילות הטיפול עדיין נחשבת לנמוכה, אבל, כשיימצאו להן (וליעילותן) נתונים זמינים, סביר להניח כי גם הן תיכנסנה לרשימת התרופות הרשמיות המיועדות לטיפול בהפרעות נוירו פסיכיאטריות. במאמר זה נסקור תרופות מעניינות ויוצאות דופן שעשויות להיות רלוונטיות מנקודת מבט של רפואה מבוססת ראיות, ובכך – להפוך, בעתיד, לחלק מהפרקטיקה הפסיכיאטרית המתקדמת יותר.
מהן תרופות פסיכותרפיות (למשל, תרופות פסיכיאטריות לדיכאון)?
תרופות פסיכותרפיות (PMs) הן, על פי ההגדרה הרשמית שלהן, תרופות המשפיעות על תפקודים נפשיים ופסיכולוגיים. תרופות רבות שאינן פסיכותרפיות (תרופות שהן non-PMs), כאלו הנרשמות לטיפול במחלות גופניות ובמצבים בריאותיים פיזיים (כלומר, מצבים שאינם פסיכיאטריים), משפיעות, אף הן, על תפקודי המוח, והשפעה זו, במקרים מסוימים, עשויה להתגלות כמועילה. לצורך יישור קו מבחינת הבנת המאמר, נגדיר כאן כ-Non PM"" את כלל התרופות שההתוויה העיקרית שלהן אינה שייכת לתחום הפסיכיאטריה, אולם הן עשויות להועיל בתחומי הפסיכיאטריה, על ידי שיפור תסמין או הפרעה פסיכיאטרית, בהעדר כל מצב בריאותי פיזיולוגי בעייתי או מחלה גופנית כלשהי. יתרונותיהן של תרופות אלו עשויים להיות מוכרים כבר שנים או שהם תוצאותיהם של מחקרים חדשים יותר (כדוגמת הסטטי נים), אולם, מעל לכל, התרופות ה- non-PMsשאותן נזכיר בהמשך חולקות ביניהן את הנקודה המשותפת האפשרית הנוגעת לשימוש בהן לצרכים פסיכיאטריים.
מדוע, בעצם, חשוב לחפש חלופות לתרופות הפסיכיאטריות הקיימות?
ראשית, חיפוש תרופות חלופיות לתרופות הפסיכיאטריות המוכרות לדוגמה, תרופות פסיכיאטריות לדיכאון פותח פתח למגוון רחב יותר של אפשרויות טיפול במצבים מורכבים. במסגרת זו, החלופות יכולות להציע תחליף הכולל פחות תופעות לוואי להפרעות שכבר קיימים להן טיפולים, או תחליפים תרופתיים להפרעות, שכיום, עדיין אין להן תרופות הנחשבות ליעילות דיין (כמו מחלת האלצהיימר או הפרעת הספקטרום האוטיסטי – ASD). שנית, מכיוון שחלק מהתרופות ה- non-PMsנמצאות בתמונה זמן רב, יש ידע מחקרי הנוגע לפרופיל הסבילות והסיכונים הכרוכים בשימוש בהן. שלישית, התבססות על תרופות קיימות עשויה לספק את הפוטנציאל לפיתוחן של תרופות חדשות בעלות פיתוח מצומצמת יותר מזו של פיתוח תרופה חדשה לגמרי. רביעית, השימוש בתרופות שהן non-PMs לטיפול בהפרעות פסיכיאטריות יוביל, בהכרח, את המדענים והחוקרים להטיל ספק מדעי ברמה כלשהי במנגנוני הפעולה שלהן, ובכך יידחף אותם לרצון להבנה טובה יותר ולידע רב יותר בנוגע לפתו-פיזיולוגיה של ההפרעות הפסיכיאטריות.
תרופות non-PMs והפרעות פסיכיאטריות
מספר תרופות non-PMs התגלו כמסוגלות להשפיע לטובה על מצבה של הפרעה פסיכיאטרית אצל אנשים שאינם סובלים מהמחלות הגופניות שלטיפול בהן מיועדות תרופות ה-non-PMs הללו. תרופות מסוימות (כדוגמת חוסמי β) ידועות בהשפעותיהן על מצבי חרדה, בעוד שאחרות, כמו האנטיביוטיקה מסוג מינוציקלין (Minocycline), נחשבות כתוספות האחרונות לתחום הפסיכיאטרי. הנה מספר דוגמאות מוכרות יותר ומוכרות פחות שריכזנו עבורכם של תרופות non-PMs שחלקן עשוי להתגלות ככוכב העולה הבא בשמי הפסיכיאטריה.
חומצה אצטילסליצילית ותרופות נוגדות דלקת לא סטרואידיות אחרות
קיימות עדויות מחקריות לתפקיד שממלאים דלקות וחוסר תפקוד של המיטוכונדריה בהפרעות כגון דיכאון, סכיזופרניה, הפרעה דו קוטבית ואלצהיימר. חומצה אצטילסליצילית (כדוגמת זו שבאספירין) ותרופות נוגדות דלקת לא סטרואידיות אחרות (NSAIDs) מגנות על הגוף מפני נזק חמצוני, ואף הפגינו השפעות מועילות למדי על הפרעות במצב הרוח.
סקירה שיטתית ומטה-אנליזה של ניסויים קליניים אקראיים העלתה כי NSAIDs (סלקוקסיב -Celecoxib) עשויים להפחית תסמיני דיכאון, ללא סיכון מוגבר להשפעות שליליות. מתוצאות מחקר קליני ישן למדי (משנת 2010) עולה יעילות מסוימת של החומצה האצטילסליצילית (אספירין) במצבים של סכיזופרניה.
קלונידין וחוסמי α אחרים
התרופה נגד יתר-לחץ דם Clonidine (קלונידין) היא אגוניסט α-2 מרכזי הפועלת גם דרך קולטני האימידאזולין, תרופה נוספת, אף היא מיועדת לטיפול ביתר-לחץ דם, היא הגואנפצין ((Guanfacine. שתיהן אושרו כ"תרופות להורדת לחץ דם" על ידי מינהל המזון והתרופות (ה-FDA) בארה"ב בשנות ה-70 וה-80. בשנת 2010, הן הפכו לטיפול מוכר בהפרעות קשב וריכוז (ADHD) אצל ילדים (בגילאי 6 עד 17). השפעות נוספות שלהן שהתגלו הן בגמילה מאופיאטיים, גמילה מאלכוהול ובהפסקת עישון. השפעות פוטנציאליות נוספות שלהן שנחקרו הן יעילותן במצבים של תסמונת טורט ובהפחתת זיכרונות טראומטיים וסיוטים במתמודדים עם הפרעות דחק פוסט טראומטיות (PTSD).
קטמין ואנטגוניסטים גלוטמטרגיים אחרים
הקטמין הוא אנטגוניסט לרצפטור ל-NMDA שחוסם גלוטמט. בעוד שה-GABA משמש כטרנסמיטור המעכב העיקרי מנקודה לנקודה, הגלוטמט הוא הגורם המעורר העיקרי, כששחרור גבוה מידי שלו עלול להוביל לנוירו-טוקסיות. הקטמין, במקורו, משמש להרדמה ולטיפול בכאבים שלאחר ניתוח. מספר מחקרים מבוקרים העוסקים בעירוי תוך-ורידי של קטמין מספקים ממצאים הנוגעים ליעילותו בטיפול במצבי דיכאון עמיד לטיפול, בדיכאון דו קוטבי ובמטופלים עם מחשבות אובדניות. אסקטמין (Esketamine), אננטיומר S של קטמין, התקבל בתחילת 2019 על ידי ה-FDA כתרופה לטיפול במצבי דיכאון עמיד לטיפול, בעוד שהאמאנטאדין (Amantadine), שאף הוא אנטגוניסט לקולטן NMDA ומשמש כתרופה נגד שפעת, זוהה כמסוגל (לבדו או בשיתוף עם מעכבי אצטילכולין אסטרז) לשפר את התפקוד הקוגניטיבי ולהפחית תסמינים התנהגותיים במצבים של אלצהיימר.