האם סבלתם אי פעם מכאב כרוני שלא נרפא, למרות כל הטיפולים? ייתכן שהתשובה טמונה לא רק בגוף, אלא גם בנפש. מחקרים מדעיים מקיפים מגלים קשר מפתיע ומשמעותי בין הפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD) לבין כאבים כרוניים. המכון הלאומי לבריאות הנפש בארצות הברית מדווח שכאב הוא אחת מהתלונות הנפוצות ביותר בקרב חולי PTSD. מחקרים מצביעים על כך ש-10 עד 50 אחוז מהאנשים המתמודדים עם PTSD מדווחים על כאב כרוני, ואילו 20 עד 80 אחוז מהאנשים עם היסטוריה של טראומה חווים כאב כרוני. הקשר בין שני המצבים אינו מקרי – הם מחזקים זה את זה ויוצרים מעגל מורכב של התמודדות.
PTSD וכאב כרוני
מחקרים מקיפים על הקשר בין PTSD לכאב כרוני מראים שהשכיחות של התרחשות משותפת היא גבוהה באופן מדאיג. בקרב אנשים הסובלים מכאב כרוני, 21.6 אחוז סובלים גם מ-PTSD. בצד השני של המשוואה, למעלה ממחצית מהאנשים עם PTSD סובלים גם מכאב כרוני.
נתונים אלו מהווים אינדיקציה ברורה לכך שמדובר בתופעה נרחבת ומשמעותית. מחקר נוסף שבדק ותיקי צבא אמריקאים מצא ש-35.8 אחוז מהמטופלים עונים על קריטריונים של כאב כרוני, ו-14.5 אחוז על קריטריונים של PTSD. החלפה בין שני המצבים נמצאה גבוהה משמעותית מהצפוי במקרה.
חשוב לציין שאנשים הסובלים משילוב של PTSD וכאב כרוני מדווחים על תסמינים חמורים יותר של PTSD, עוצמת כאב גבוהה יותר, חרדה ודיכאון מוגברים, מוגבלות רבה יותר, ושימוש מוגבר בתרופות אופיואידים בהשוואה לאנשים שסובלים מאחד המצבים בלבד.
איך טראומה נפשית משפיעה על הגוף הפיזי?
מחקרים על המנגנונים המשותפים מזהים מספר גורמים משותפים ששומרים על שני המצבים. הגורם הראשון הוא הטיות קשב – אנשים עם PTSD וכאב כרוני מפתחים רגישות מוגברת הן לרמזים הקשורים לטראומה והן לתחושות כאב. תחושת הכאב עצמה יכולה לשמש כתזכורת לטראומה, וליצור מעגל רקורסיבי של קשב מוגבר.
הגורם השני הוא רגישות לחרדה – הפחד מתחושות עוררות המבוססות על האמונה שהן מזיקות.
רגישות זו מזינה פרשנות חרדתית של תחושות גופניות, כולל כאב.
בנוסף, תזכורות מתמשכות לטראומה – הן תזכורות מצביות והן תחושות כאב – יכולות להפעיל מחדש תסמיני PTSD.
במישור הנוירוביולוגי, מחקרים מראים חפיפה משמעותית בין המבנים והתהליכים המוחיים המעורבים ב-PTSD ובכאב כרוני. שני המצבים כוללים שינויים דומים במערכת העצבים האוטונומית, בתהליכי עיבוד רגשי, ובמערכות זיכרון ולמידה.
מחלות נפש ומחלות גוף: מודל התחזוקה ההדדית
מודל התחזוקה ההדדית מסביר את השכיחות הגבוהה של ההתרחשות המשותפת ואת העובדה ששני המצבים מחמירים זה את זה. על פי מודל זה, PTSD וכאב כרוני תורמים זה לזה ונובעים ממספר גורמים משותפים. המרכזי שבהם הוא תהליך ההימנעות – הן מזכרונות טראומטיים והן מפעילות גופנית.
תהליכי ההימנעות הם המנגנון המרכזי המחבר בין שני המצבים.
ב-PTSD, הימנעות מזכרונות ותזכורות לטראומה מונעת הפחתת רגש שלילי ולמידה מעכבת.
בכאב כרוני, הימנעות מפעילות גופנית מתוך פחד מכאב מזינה עלייה בכאב ופגיעה בתפקוד.
שני תהליכי ההימנעות הללו מקבילים ומחזקים זה את זה. טיפולים חדשניים כמו קטמין יכולים לסייע בשבירת מעגלים אלו.
מחקר על מודל הפחד-הימנעות מראה שמיד לאחר פציעה או אירוע טראומטי, הסרה עצמית מהסכנה היא תגובה אדפטיבית. אולם, כאשר ההימנעות הזו הופכת כרונית ולא מותאמת, היא למעשה משמרת את המצב במקום לתקן אותו. ההימנעות מפעילות גופנית מובילה לירידה בכושר, שמגבירה את הכאב. ההימנעות מזיכרונות הטראומה מונעת עיבוד רגשי ותורמת לתסמיני PTSD מתמשכים.
השלכות על הטיפול והתקווה לשיפור
הבנת הקשר בין PTSD לכאב כרוני חיונית לטיפול יעיל. מחקרים קליניים ממליצים על גישת טיפול משולבת המתייחסת לשני המצבים בו-זמנית. טיפולים קוגניטיביים-התנהגותיים שמתמקדים בהפחתת ההימנעות, שינוי אמונות לא מסתגלות, וחשיפה מדורגת לגירויים מפחידים נמצאו יעילים לשני המצבים.
טיפולי חשיפה ממושכת, שפותחו במקור ל-PTSD, מותאמים כעת לטיפול משולב ב-PTSD וכאב.
הרעיון הוא שחשיפה מדורגת לזיכרונות טראומטיים ולפעילות גופנית יכולה לשבור את מעגלי ההימנעות בשני המצבים במקביל.
בנוסף, טיפולים חדשניים כמו טיפול בקטמין מראים תוצאות חיוביות בכל הנוגע ל-PTSD.
כיצד פועל הקטמין? קטמין משפיע על מערכות נוירוביולוגיות המעורבות הן ב-PTSD והן בכאב כרוני, ויכול לספק הקלה מהירה יחסית בהשוואה לטיפולים מסורתיים.
לסיכום, הקשר בין PTSD לכאב כרוני הוא מורכב ומבוסס על מנגנונים נוירוביולוגיים ופסיכולוגיים משותפים.
שני המצבים מחזקים זה את זה דרך מעגלי הימנעות ורגישות מוגברת. ההבנה שמדובר במצבים קשורים מובילה לגישות טיפול חדשניות יותר ויעילות יותר.
קטמיינד מציעה גישת טיפול משולבת ומתקדמת המתייחסת למורכבות של מצבים נפשיים וגופניים משולבים, תוך שימוש בטיפולים חדשניים כמו קטמין לצד ליווי מקצועי ואישי.