בשנים האחרונות נוכחנו לדעת כי חלה עלייה חדה ומשמעותית במספרם של הנוטלים תרופות פסיכיאטריות. נדמה, כי התרופות הפסיכיאטריות הפכו לסוג של "פתרון קסם", וילדים, בני נוער ובוגרים, גברים ונשים, שבעבר כמעט ולא נחשפו לשימוש בתרופות אלו, נוטלים אותן באופן קבוע, והמגמה רק הולכת ומתרחבת.
על מנת להסיר כל צל של ספק – תרופות פסיכיאטריות מועילות לטיפול במצבים שונים, ובמקרים מסוימים, הן אף מסוגלות להציל, פשוטו כמשמעו, את חייו של הנוטל אותן. אולם, במקביל לכל אלה, שימוש ממושך בתרופה פסיכיאטרית עלול לחשוף את הנוטל אותה למגוון רחב של תופעות לוואי ברמות הסתברות שונות, לתלות פיזיולוגית, ואף לסיכונים נוספים כדוגמת מחלות ומצבי בריאות פיזיים שונים, נזקים עצביים (הפיכים וכאלה שאינם הפיכים), התגברות תסמינים פסיכיאטריים וכן הלאה. במרבית המקרים, האנשים המתחילים ליטול את התרופה שנרשמה להם על ידי הרופא.ה אינם מודעים לשלל הסיכונים האפשריים המלווים לנטילה, ולכן, כשאחת מהתופעות מופיעה, תגובתם האינסטינקטיבית היא להפחית את המינון או התדירות של נטילת התרופה, או, במקרים שתופעת הלוואי הינה קיצונית – להפסיק מיד ובאופן חד את נטילת התרופה.
חשוב מאד לדעת, כי בנוגע לתהליכי הפחתת / הפסקת הנטילה, התרופות הפסיכיאטריות אינן דומות לתרופות מוכרות אחרות, והתהליך מלווה בסיכון שיכול להגיע גם עד סיכון חיים ממשי, במקרים בהם הוא אינו נעשה באופן ההדרגתי והמתאים לצרכיו הפרטניים של המטופל.
תכנון פרוטוקול הפסקת טיפול והפחתת מינון
מכיוון שתחום התרופות הפסיכיאטריות הינו תחום גדול ומגוון והוא כולל לא מעט סוגי תרופות שונות, בחרנו, הפעם, להתמקד בתרופות נוגדות הדיכאון, אותן תרופות המהוות חלק ניכר מכלל התרופות הפסיכיאטריות השכיחות כיום בשימוש.
האם נוגדי הדיכאון מוגדרים כ"ממכרים"?
בדומה לכל חומר שאליו מתרגל הגוף, גם לנוכחותה בדם של התרופה נוגדת הדיכאון – הגוף הופך לרגיל. לכן הפסקת נטילה מהירה / פתאומית שלה עלולה לגרום לצניחה מהירה של ריכוז החומר הפעיל בדם, ומכאן, גם להופעתן של התופעות הנובעות מהפרת האיזון בגוף – תסמיני הגמילה.
בשל הופעתם של אותם "תסמיני גמילה" מוכרים, שכאמור, מאפיינים, בעיקר, הפסקה פתאומית / חדה של נטילת התרופה, האמונה הרווחת בציבור היא התרופות נוגדות הדיכאון הן ממכרות. במציאות, מרבית התרופות הללו אינן ממכרות, ולהבדיל מתרופות פסיכיאטריות אחרות ומסמים, הן אינן כוללות תלות פיזיולוגית של המשתמש בתרופה. אולם, למרות זאת, טיפול בתרופות נוגדות דיכאון אכן עלול ליצור "תלות" מסוימת אצל המטופל, תלות נפשית שמקורה בעצם החשש שהפסקת נטילת התרופה, תציף את הדיכאון ותגרום לו לשוב.
כאמור, מרבית התרופות נוגדות החרדה אינן ממכרות, למעט התרופות ממשפחת הבנזודיאזפינים, וזוהי הסיבה לכך, שלרוב, התרופות השייכות למשפחה זו תשמשנה בטיפולים קצרים, בעוד שטיפולים ממושכים יותר יעשו שימוש בתרופות שאינן שייכות למשפחה זו.
כיצד מומלץ להפסיק את טיפול בתרופות נוגדות דיכאון?
חשוב מאד כי כל החלטה הנוגעת להפחתת מינון או להפסקת טיפול בתרופות נוגדות דיכאון תתקבל בעצה אחת עם הרופא.ה המטפל.ת.
את ההפסקה-עצמה מקובל לבצע באופן של ירידה הדרגתית במינוני התרופה, לכל הפחות, למשך פרק זמן של ארבעה שבועות. כלומר, פרק הזמן המהיר ביותר של הפסקת נטילת התרופה נוגדת הדיכאון יעמוד על ארבעה שבועות. במציאות, הפסקת הנטילה תהיה איטית יותר, וקרובה יותר להפחתה של 25% ממינון התרופה בכל תקופת זמן של שבועיים עד ארבעה שבועות.
קביעת פרקי הזמן שייצרו את אותה הפחתה מדורגת (כשהפסקה מוחלטת של הנטילה היא המטרה הסופית שלה) תלויה ומתבססת על קריטריונים פרטניים שונים, ביניהם – הרמה האישית של הסיכון שאליו חשוף המטופל לפיתוח תסמיני הגמילה, העדפותיו של המטופל וההיסטוריה האישית שלו עם הפסקת טיפולים תרופתיים קודמים. קריטריון נוסף שנלקח בחשבון קשור לתכונות התרופה הניטלת – זמן מחצית החיים. ככל שזמן מחצית חייה של תרופה משרע לפרק זמן ארוך יותר, קיומה במחזור הדם של המטופל יהיה ארוך יותר. דבר, שפירושו כי התנודות היוצרות את חוסר האיזון בדם תהיינה מתונות ואיטיות יותר, ולכן, תופעות הלוואי המסמלות "גמילה" תהיינה מתונות ופחותות יותר.
במקביל להפסקת טיפול תרופתי בנוגדי דיכאון, מומלץ להקפיד במיוחד על קיומו של אורח חיים יציב ובריא – תזונה בריאה והקפדה על כושר גופני סדיר, כמו גם הקפדה על שינה סדירה. כל הגורמים הללו מטרתם לייצב את מצבו של הגוף בזמן הפסקת הטיפול התרופתי, בכדי להעניק לו בסיס מאוזן להתמודדות עם הפסקת נטילת התרופה.
מהם תסמיני הגמילה שעלולים להופיע בעת הפסקת טיפול בנוגדי דיכאון?
אצל מרבית הנגמלים שעתידים לחוות תסמיני גמילה (כ-20% מהנוטלים תרופות נוגדות דיכאון) תסמיני הגמילה יופיעו מספר שעות לאחר ההורדה המדורגת הראשונה במינון. יחד עם זאת, במקרים מסוימים, התסמינים לא יופיעו עם ההפחתה הראשונה במינון, אלא רק בשלב מאוחר יותר. התסמינים אינם מסכני חיים, ואצל מרבית המטופלים הם גם אינם נמשכים, לרוב, מעבר למספר שבועות ספורים. אולם, במקרים בהם התסמינים הופכים לבלתי נסבלים עבורכם, יש לפנות לרופא.ה המטפל.ת שכנראה יעלו מעט את המינון בחזרה.
ככלל, תסמיני הפסקת טיפול בתרופות נוגדות דיכאון עלולים לכלול תסמינים המדמים שפעת, נדודי שינה והפרעות שינה שונות, בחילות והקאות, תחושת סחרחורות, כאבי ראש, עקצוץ ונימול בגפיים ותחושה של עוררות יתר (הכוללת חרדה וכד').
הפסקת הטיפול עלולה גם לגרום להישנות המצב הפסיכיאטרי שממנו סבל המטופל, אם ברמתו המקורית ואם בעוצמה חזקה יותר. ולכן, חשוב להיות מלווה בסיוע מקצועי בעת הפסקת נטילת נוגדי הדיכאון, או, לחילופין, תוכלו להיות חכמים יותר, ומראש, לחפש חלופות יעילות לנוגדי הדיכאון. למשל, תוכלו להתחיל את חיפושכם זה בשאלה – מה זה קטמין?