לרוב, השימוש במילה "טראומה" מקושר יותר לפגיעה באספקט הנפשי ופחות הפיזי, אולם, למעשה, טראומה עשויה להתייחס לפגיעה או לחבלה בגוף ולפגיעה בשלמותו. אולם גם אם נבחר להתמקד, אך ורק, בשימוש הנפוץ בציבור למושג טראומה (כלומר, נדבר על הטראומה הנפשית) נגלה כי גם למצב זה, שהוא נפשי בבסיסו, נלוות לא מעט השפעות פיזיות / גופניות בולטות.
כיצד טראומה משפיעה על הגוף האנושי?
טראומה עלולה להשפיע על כל אחד בדרך אחרת. אז יתכן שתזהו במאמר זה מספר מהחוויות המוכרות לכם. מצד שני, היות, וכאמור, מדובר בקשת עצומה של תגובות, בהחלט יתכן שיש לכם גם חוויות (או תגובות) שאינן מוזכרות כאן.
כיצד הגוף שלנו מגיב לסכנה?
כאשר אנחנו חשים לחוצים או מאוימים, הגוף שלנו משחרר הורמונים הנקראים קורטיזול ואדרנלין. זוהי דרכו הטבעית והאוטומטית של הגוף להתכונן ולהגיב לסכנה, ואין לנו שליטה עליה.
לתגובה בלתי רצונית זו עשוי להיות מגוון השפעות שונות, שהבולטות בהן הן:
קיפאון – תחושת שיתוק או חוסר יכולת לזוז
ציות אוטומטי ועיוור- ביצוע הוראות בלא יכולת או רצון עצמאיים
לחימה – מאבק פיזי, התמרמרות או מחאה
בריחה – הסתתרות או התרחקות מהגורם המאיים
ריצוי – התחנחנות וניסיון לרצות את האדם הפוגע (או המאיים לפגוע)
כאשר אנחנו חווים טראומה, התגובות הפיזיות שלנו עלולות להופיע / להימשך גם זמן רב לאחר סיומה בפועל של הסיטואציה המלחיצה, למשל, כשאנחנו נמצאים במצבים שמזכירים לנו, באספקט זה או אחר, את הסיטואציה הטראומטית. הדבר עלול להשפיע על האופן שבו אנחנו חושבים, מרגישים ומתנהגים, במיוחד אם ההתאוששות מהטראומה הייתה קשה.
כיצד טראומה גורמת לנו להרגיש?
אצל חלק מהעוברים טראומה עשויים לצוף רגשות אלה, במהלך הסיטואציה או לאחריה:
כעס, אפאטיות וחוסר תחושה או קושי לחוש רגשות חזקים כלשהם, תחושת אובדן זהות ואובדן הידיעה מי את.ה, פחד, פאניקה, צער, דאגה, עצבנות, בלבול, חוסר מנוחה, חוסר החלטיות וחוסר ידיעה מה את.ה רוצה או מה את.ה צריך.ה, ערנות ודריכות-יתר, הלם, אימה, בושה.
לעיתים, יידרש למתמודד עם טראומה טיפול נקודתי מהסוגים השונים (טיפול קוגניטיבי, טיפול תרופתי או קטמין לטיפול בדיכאון).
אבל לא כולם חשים את אותן התחושות במהלך הסיטואציה הטראומטית או לאחריה, מה גם שתחושות עשויות להשתנות בחלוף הזמן, אפילו חודשים או שנים לאחר האירוע. חשוב לזכור שכל הרגשות רלוונטיים ומקובלים – גם אם אינכם בטוחים לגמרי מדוע אתם חשים בדרך זו או אחרת.
האשמה עצמית
כאשר אנחנו עוברים טראומה אנחנו עלולים להרגיש רגשות עוצמתיים של בושה או אשמה, גם אם זו לא הייתה כלל אשמתנו.
בין הסיבות האפשריות לתחושת ההאשמה העצמית:
המוח מנסה "להבין" מה קרה, תוך שהוא מנסה להימנע מהגעה לרגשות קיצוניים של כעס, אבל או תחושת בגידה
המוח מנסה למצוא דרך לשרוד תוך הישארות במצב הלא בטוח או המלחיץ (למשל, להמשיך לחיות לצידו של מישהו שפגע בכם)
התחושה שאולי הייתם יכולים לפעול אחרת בזמן התרחשות הסיטואציה (למרות, שבפועל, במרבית המקרים, לא באמת הייתה לכם בחירה / אפשרות לעשות זאת)
המוח שלכם מנסה לקחת על עצמכם את תחושת האחריות למעשיו של אדם אחר, גם כאשר ברור לגמרי שאין זו אשמתכם.
האשמה עצמית עלולה להיות קשה מאד להתמודדות. אולם, מאידך, זו עשויה להיות הדרך שבה המוח שלכם מנסה לגונן עליכם ו"לסדר" את העובדות בדרך שבה יהיה לכם (אולי) קל יותר להתמודד עימן. כך שטבעי שיחלוף זמן-מה (ואולי גם תצטרכו תמיכה מקצועית) לפני שתתחילו להרגיש טוב יותר.
ההשפעות הפיזיות של טראומה נפשית
טראומה נפשית מסוגלת להשפיע על גופנו גם מהבחינה הפיזית. במצבים כאלה, אנחנו עלולים לחוות כאבי ראש, כאבים מפושטים ותחושה כללית של חולשה, רעידות, עייפות, הזעה, שינויים בתיאבון, בעיות זיכרון, סחרחורות, שינויים בראייה וכן הלאה. מצבי לחץ שהם תוצאה של טראומה עלולים להוביל גם לבעיות בריאות גופניות ארוכות-טווח נוספות שמקורן בלחץ, בסטרס או בדיכאון.
חוויות שעלולות להופיע לאחר סיטואציה טראומטית
ההשפעות הפיזיות והרגשיות של טראומה מסוגלות להוביל את המתמודד עימן לחוות "חוויות" מסוימות כגון:
פלאשבקים – חיים מחדש של האירוע הטראומטי או תחושה כאילו הוא מתרחש עכשיו. הדבר עלול להיות כרוך בראיית הבזקים של מה שאירע, או חוויה של האירוע דרך חושים אחרים כמו טעם, צליל או תחושות פיזיות.
התקפי חרדה – סוג של תגובת פחד. תגובה מוגזמת של הגוף לסכנה, מתח או התרגשות.
דיסוציאציה – אחת מהדרכים שבהן המוח האנושי מתמודד עם לחץ שעלול להכריע אותו. תחושת קהות נפשית וניתוק מהגוף או התחושה כאילו העולם / המתרחש סביבכם אינו אמיתי.
בעיות שינה מסוגים שונים – מקשיים בהירדמות דרך שינה לא רציפה וכלה בהתקפי חרדה ליליים וסיוטים.
הזנחה עצמית – מצב בו האדם אינו מסוגל לדאוג לעצמו ולמלא את צרכיו הבסיסיים כמו אכילה, היגיינה אישית או היגיינה סביבתית. במצב זה אנשים עלולים להזניח את עצמם בגלל הערכה עצמית נמוכה, או בגלל שהם מתקשים להסתגל לחיים שאחרי קרות האירוע הטראומטי. טראומה עלולה לשבש את השגרה הקבועה ועלולה להכניס את האדם למצבים שבהם יש לו משאבים מוגבלים המופנים להתמודדות הנפשית עם הטראומה, תוך הזנחת הצורך במענה לצרכים הבסיסיים האחרים.
פגיעה עצמית – דרך קיצונית להתמודדות עם רגשות קשים מאד, זיכרונות כואבים או פלאשבקים וחוויות המציפים את האדם.
רגשות אובדניים – כולל להיות עסוק במחשבות על קץ לחייך, חשיבה על שיטות התאבדות או תכנון לקחת את חייך.
שימוש באלכוהול, בתרופות מרשם ובסמים – דרך קיצונית נוספת לנסות להתמודד עם רגשות או זיכרונות קשים באמצעות בריחה מהמציאות.
לסיכום
רק בגלל שחוויתם אירוע טראומטי, אין זה מחויב המציאות שתיאלצו להתמודד עם אחת (או יותר( מהתופעות שאותן הזכרנו. מה שכן, דאגו להיות עם אצבע על הדופק ומודעים לאפשרות שלא תוכלו לשוב לשגרת חייכם כאילו דבר לא אירע, ובמקרה הצורך, דאגו לקבלת הטיפול הנדרש – טיפול נפשי התנהגותי, טיפול תרופתי, קטמין או כל טיפול אחר שמוצע, אך ורק, על ידי אנשי מקצוע רציניים!