כמעט משחר האנושות, נתפשו הצמחים הפסיכדליים כ"קדושים" בעיניהן של התרבויות שאינן מערביות בשל יכולותיהם לגרום לשינויים – במצב הרוח, בתודעה, באופן המחשבה ובתפישה – שינויים שאותם חווים בני האדם רק לעתים נדירות. אף בימינו,, ניתן לראות את השימוש שנעשה בצמחים ובחומרים משני-התודעה ברחבי העולם, בין אם מככבים כחלק מהטקסים הדתיים והרוחניים המנוהלים ע"י שמאנים, ובין אם השימוש בהם נעשה למטרות פתרון בעיות נפשיות במסגרות ממוסדות או באופן עצמאי.
החומרים משני התודעה פוגשים את העידן המודרני
המחקר המדעי המודרני הממשי הראשון שנגע להשפעתם של הלוצינוגנים (משני התודעה) נערך בשנות ה-20 במאה הקודמת. בעקבותיו, הכריז הנוירו-פיזיולוג היינריך קלוור, שעסק בצמח הפיוטה בספרו "הצמח האלוהי והשפעותיו הפסיכולוגיות", כי צמח זה, ללא כל צל של ספק, חשוב למחקר הפסיכולוגי והוא מסוגל, בין שאר תכונותיו, לסייע בהבנת אופן חשיבתם של הסובלים מסכיזופרניה.
שני עשורי שנים חלפו, ודעתו של הנוירו-פיזיולוג נותרה בבדידותה, עד לשלהי שנות ה-40, בהן טען הפסיכיאטר המפרי אוסמונד, כי אם הסכיזופרניה היוותה, בעיקר, סוג מסוים של הפרעה בתפישת הסובלים ממנה, פועל יוצא מכך הוא כי החומרים והתרופות שהצליחו להשפיע ולשנות את התפישה (כדוגמת הלוצינוגנים שהזכרנו קודם), הם אלה המסוגלים להוביל את דרכו של המחקר למציאת הפתרון. אוסמונד, ששמו קשור בניסויי ובמחקרי ה-LSD הגדולים והרציניים שנערכו עד ימינו-אנו, הצליח לקדם לא מעט את הטיפול העושה שימוש בהלוצינוגנים.
בשנות החמישים, החל העולם המערבי, אט אט, לגלות את הסמים משני התודעה ובמשך קרוב לשני עשורים, המדענים חקרו במלוא המרץ שימושים טיפוליים אפשריים לסמי ההזיה, כדוגמת ה-LSD, המסקלין והפסילוסיבין. עשרות מאמרים קליניים (כמו גם לא מעט ספרים) שעסקו בחומרים משני תודעה ורתימתם כאמצעי טיפול הציפו את העולם, והיללו אותם כפתרון האולטימטיבי למגוון בעיות רחב (ביניהן אוטיזם, התמכרות לאלכוהול ואתגרים פסיכולוגיים ופסיכיאטריים נוספים). התיעוד הרשמי מדבר על מעל ל-60,000 מטופלים האמצעים אלה, אולם ההערכות המתייחסות לשימוש שאינו ממוסד / מתועד / מחקרי מדברות על כמויות גדולות בהרבה של אנשים ש"זכו לראות את האור" בזכות החומרים משני התודעה.
מה זה קטמין וכיצד הוא משתלב בסיפור?
הקטאמין נוצר, לראשונה, בתחילת שנות השישים, במעבדות של חברת Parke-Davis, יצרנית התרופות שהקדישה את מירב מאמציה למציאת סם הרדמה שיהווה חלופה ראויה ל-PCP (פאנציקלידין). הקטאמין נוסה על חיילים אמריקאיים במהלך מלחמת וייטנאם, אולם, ככלל, לרוב, נמנעו אנשי הצוותים הרפואיים משימוש בו, בשל התחושה החוץ-גופית שחוו המטופלים אשר הבהילה אותם וצויינה כתופעת לוואי נפוצה. יחד עם זאת, כאשר מדברים על קטמין השפעה זו, שהוגדרה כ"תופעת לוואי בלתי נעימה", דווקא היא הייתה זו שהציבה את הקטאמין במרכז תשומת ליבם של החוקרים בניסויים הפסיכיאטריים שביצעו באמצעותו.
בסוף שנות השישים, בעיקר עקב לחצים חברתיים כבדים שהופעלו עליו, נקט הממשל האמריקאי בצעדים מחמירים שמטרתם לאסור כל סוג צריכת סמים פסיכדליים. דבר שגרם לקיפאון כולל בתחומי המחקר והטיפול בחומרים משני תודעה. כל הניסויים הקליניים שבוצעו בבני האדם נסגרו וה-FDA דאג לסווג את החומרי ההלוצינוגנים כ-SCHEDULE I SUBSTANCES- קטגוריית השימוש שהסמים הנמנים בה נחשבים כחסרי כל שימוש רפואי וכבעלי הפוטנציאל הגבוה ביותר לשימוש לרעה. הסיווג, אמנם, בלם את תחום המחקר הרפואי הרשמי לגמרי, אולם הייתה לו רק השפעה מצומצמת על השימוש בחומרים משני התודעה שלא נעשה במסגרות הטיפוליות הרשמיות.
הלחצים שהפעילו חוקרים ומדענים במשך קרוב לשני עשורים על הממשל בארה"ב השתלמו, והמחקרים הנוגעים להשפעתם של סמי הזיה וחומרים משני-תודעה על בני אדם התחדשו, גם אם באופן מצומצם ומוגבל. התחדשות המחקר הביאה עימה פריצת דרך בטיפול באמצעות חומרים פסיכדליים, וגם הקטאמין הולך וקונה לו שם ומעמד של טיפול לגיטימי בבעיות שונות.
השימוש בקטאמין כיום
חשוב מאד לחדד ולציין, כי כאשר אנחנו מדברים כיום על טיפול העושה שימוש בקטאמין, אנחנו מתכוונים, אך ורק, למרכזי טיפול מקצועיים, כדוגמת קטהמיינד (אשר מתמחה בטיפולים חדשניים באמצעות עירויי קטאמין) ולא על שימוש עצמאי לא מבוקר או על "טיפול" בקטאמין בידי מי שאינם אנשים מקצוע בתחום הנפש.
מדוע חשוב לנו לשוב ולציין זאת כמעט בכל מאמר שלנו?
מאחר וכמעט בדומה לכל סם / חומר אחר המשמש בשימוש טיפולי, מתפתחת אף בקטאמין תעשיית שימוש וצריכה למטרות פנאי ושעשוע, שבינה לבין טיפול מקצועי מכוון-מטרה אין דבר וחצי דבר! השימוש בקטאמין מחוץ למסגרת טיפולית מקצועית ממוסדת עלול להיות מסוכן, בין אם לטווח הקצר ובין אם לטווח הארוך. תכונותיו של הקטאמין (כדוגמת אותן יכולות שינוי – תפישה, תודעה, מציאות ואופן חשיבה שהזכרנו לא מעט פעמים) הופכות לכלים טיפוליים, אך ורק, כשהן מנותבות בידיים מקצועיות למטרות הטיפוליות. בידיים שאינן כאלו, וללא שיקול הדעת והניסיון המקצועי הנכון, הן עלולות להפוך למסוכנות. לא רק למשתמש-עצמו, אלא גם לסביבתו.
בשורה התחתונה
כמעט כל מאמר העוסק בשאלה מה זה קטמין שתקראו יגיע מתוך נקודת מבט כלשהי, פוזיציה. לנו, חשוב להדגיש, כי בדומה לכל תרופה, חומר או כלי, התכונות הבסיסיות של הקטאמין הן חשובות, אולם לא פחות חשובות מכך הן ה"ידיים" שעושות את השימוש בקטאמין, ולכן, חשוב לבחור אותן בזהירות!